כיצד ניתן לבצע רפורמה בתוכניות זכאות בארהב? - ביטוח לאומי, רפואי ומדיקאיד

למרבה המזל, שתי המפלגות מכירות בהשפעתו החמורה של החוב הלאומי העצום על המדינה ויטפלו בנושא בישיבת הקונגרס הבאה. ישנה הסכמה כללית כי יש לשנות רפורמות בתוכניות הזכאות הגדולות - ביטוח לאומי, רפואה ומדיקאיד כדי להאט גירעונות ולהפחתת החוב הלאומי, אך כל צד הציג חזונות ופתרונות שונים לתוכניות. האם הם באמת יכולים לבצע שינויים משמעותיים נותרה בסימן שאלה.

תוכניות זכאות והשפעותיהן על ההוצאות הפדרליות

ההתחייבויות, הנהגות הגדולות ביותר של החוב הלאומי לטווח הארוך, היוו 2.5% מהתוצר המקומי הגולמי (תוצר) בשנת 1965; עד 2012 הם צמחו ל 9.7% מהתמ"ג. משרד התקציבים של הקונגרס מקרין שאם המגמה הנוכחית תימשך, הזכאות יהיו 18% מהתמ"ג בשנת 2035. במילים אחרות, העלויות של ביטוח לאומי, מדיקייר ומדיקאיד בלבד כאחוז מהתמ"ג יהיו שוות לממוצע השנתי עלות כל הממשלה הפדרלית הפועלת בארבעים השנים האחרונות. ההתחייבויות מהוות כיום כמעט מחצית מהתקציב השנתי של המדינה.

כניסות היו תמיד שנויות במחלוקת, נתפסו על ידי חלקן כ"סוציאליזם "ואחריות מהותית של ממשלה כלפי אזרחיה על ידי אחרים. סקר מחקר של Pew שנערך בשנת 2011 מעלה כי 80% או יותר אזרחים מאמינים כי ביטוח לאומי, רפואה ומדיאיד היו טובים למדינה, אף על פי שיותר ממחצית מהנשאלים סברו כי שינוי חשוב בתוכניות נחוץ. יחד עם זאת, יותר מ -60% לא רצו להפחית את ההטבות גם אם פירושן גירעונות פדרליים ממשיכים.

בעוד שרבים תומכים בהעלאת מס לתמיכה בתוכניות, הם מצפים שהמיסים ישולמו על ידי גורמים אחרים פרט לעצמם. זו הדילמה עבור נבחרי הציבור: האמריקני הממוצע רוצה הטבות, אבל לא רוצה לשלם עבורם.

מקור: משרד התקציבים לקונגרס. נערך על ידי קרן פיטר פיטרסון

מציאות פוליטית

התחזית לשינוי מהותי בתוכניות, שלדעת רבים נחוצות, מעורפלת. ממשלתנו הדו-תאית מגנה על הסטטוס קוו כך שתמורות ועיכוב של שינויים בפילוסופיה הפוליטית, תקנות הממשלה והחוקים, למעט בעת חירום לאומי. בעוד שקבוצות אינטרסים שונות הביעו חששות מהסכנות שבגירעונות הגוברים ו / או הסיכונים לתוכניות החברתיות השונות, רוב נראה לעין עדיין לא יתלכד סביב פיתרון מועדף, מה שהגדיל את השפעתן של קבוצות אינטרסים מיוחדות להשפיע על כל חקיקה שניהלה משא ומתן..

אלמנטים שישפיעו על כל שינוי בתכניות הזכאות כוללים:

עסקים גדולים, כסף גדול

שירותי בריאות הם התעשייה הגדולה ביותר באמריקה, המספקת 13.5 מיליון משרות ו -8 מתוך 20 העיסוקים הצומחים במהירות. בתי חולים הם לרוב המעסיק הגדול ביותר בקהילה. רופאים ומנתחים חולשים על הדירוג הגבוה ביותר של מחקרי פיצויים, בעוד יצרני התרופות, מבטחי הבריאות, ויצרני ציוד רפואי הרוויחו רווחי שיא בשנים האחרונות. שירותי בריאות הם עסק גדול, עם כסף גדול והשפעה פוליטית גדולה.

על פי OpenSecrets.org מהמרכז לפוליטיקה מגיבה, התעשייה תרמה יותר מ- 505 מיליון דולר למאמצי השדולה והעסיקה 3,163 לוביסטים בשנת 2011. הוצאות בסכום זה קונות הרבה זמן פנים ודלתות פתוחות בבירת המדינה. אין זה סביר שמישהו בתעשייה יתמוך בכל חקיקה ש"יהרוג את אווז הזהב "שהפכו לזכאות.

קבוצות השפעה מונחות

בנוסף לחברות הבריאות הגדולות, ארגונים כמו לשכת המסחר בארה"ב ולשכת עורכי הדין האמריקאית, ואיגודי עובדים, כמו עובדי מכוניות מאוחדים (UAW) ואיגוד האמריקאים לפנסיונרים (AARP) - כמו גם זרים ועסקים ועדות פעולה פוליטיות תאגידיות מקומיות (PAC) - משפיעות עצום על נבחרי ציבור בודדים. עם זאת, בשני העשורים האחרונים, האינטרסים השמרניים והליברלים מנוגדים הגיעו לקיפאון, כך שבדרך כלל כל ניסיון להעביר חקיקה משמעותית מתקיים בדרך כלל על ידי מאמץ שווה ומנוגד לנקוט בפעולה כלשהי. כתוצאה מכך, שתי הקבוצות מצויות בקיפאון כך שהסטטוס קוו שורר.

התנגדות תרבותית

מורשת ארצנו של יוזמה אינדיבידואלית ואנטיפתיה לממשלה גדולה מבטלת כמה סעדים שעשויים לפשט או לפתור את הדילמות הכספיות והפוליטיות של הזכאות. ההתנגדות המתמשכת לחוק טיפול במחיר סביר משנת 2012 היא עדות להתנגדותנו לפריצה ממשלתית לזכויות הפרט. מצד שני, האמריקנים מרחיבים את מידות הצדקה והאחריות. כתוצאה מכך, שינויים גורפים בתוכניות הזכאות לא יהיו מקובלים על הציבור בכלל ולכן הם לא סבירים.

הון פוליטי מוגבל

תכניות הרווחה החברתיות הן בדרך כלל ארוכות טווח ומבניות, שהשלכותיה עשויות להופיע כבר עשרות שנים. אף אחת מתוכניות הזכאות לא נחשבה לאסונות כלכליים בשנותיהם הראשונות - הבעיות הופיעו בעשורים מאוחרים יותר. שיטת הבחירות שלנו בה חברי הבית מתחייבים לבחירה מחדש כל שנתיים, סנאטור כל שש שנים, ונשיא כל ארבע שנים מכריחה מיקוד לטווח קצר עבור פוליטיקאים שאפתניים, עם מעט קדימה לקחת על עצמם סוגיות לא פופולריות, אם כי קריטיות. קל יותר להניח תחבושת על הפצע שוב ושוב ולדחות את הניתוח לעתיד למרות כל נזק לחולה. כתוצאה מכך, כל "תיקונים" לתוכניות הזכאות עשויים להיות שטחיים ולא מבניים.

בחינת שלוש תוכניות הזכאות העיקריות

ביטוח לאומי

ביטוח לאומי, למרות שהוא מייצג חלק ניכר מהתקציב השנתי של המדינה, אינו מהווה גורם מרכזי בגירעונות השנתיים שכן הוא נתמך על ידי מיסי שכר שגובים מהמעסיקים והעובדים. אוספי שכר עודפים משנים קודמות מושקעים באג"ח אוצרות בהנפקה מיוחדת בשתי קרנות ממשלתיות: קרן הנאמנות מבית זקנה ושאירים (OASI) וקופת הנאמנות ביטוח נכות (DI). העודפים בשתי הקרנות, המכונים ביחד קרנות נאמנות OASDI, משמשים לשמירה על הטבות ברמה גם כאשר מיסים שגובים הם פחות מההוצאות. עם זאת, אם לא נעשה דבר, יצטרכו להפחית את ההטבות בשנת 2033.

ישנן הרבה תפיסות שגויות לגבי ביטוח לאומי, המופעלות בדרך כלל על ידי קבוצות אינטרסים מיוחדים, אך התוכנית נשמעת באופן בסיסי ואקטוארי. על מנת להבטיח הטבות לפורשים עתידיים, סביר להניח כי הקונגרס יתקן את התוכנית בשילוב של מספר פעולות:

• ביטול הסכום על הכנסות שהושגו בכפוף למס השכר
• העלאת גיל פרישה למוטבים עתידיים ועיכוב אפשרויות פרישה מוקדמת
• הקטנת עלות ההתאמה השנתית (COLA)

בעוד שהוא דרסטי ובלתי פופולרי יותר בסביבה הכלכלית של ימינו, הקונגרס יכול גם להעלות את מס השכר של 12.4% שמשלמים כיום מעסיקים ועובדים. על פי משרד התקציבים של הקונגרס, עלייה בשיעור בשיעור של 1.9% תסגור כל פער בין אוספים להוצאות במשך 75 השנים הבאות..

רפואה

הבעיות בתכנית הבריאות של המדינה עבור אמריקאים קשישים קשה יותר לפתור. בעוד ששיעור הגידול בעלויות לנפש למוטב Medicare צפוי לרדת לראשונה מאז הקמתו בשנת 1965, סך ההוצאות בשנת 2011 (549.1 מיליארד דולר) חרגו מההכנסה (530 מיליארד דולר) בכמעט 20 מיליארד דולר..

הגירעון בין הכנסות לתגמולים (ועלויות שירותי הבריאות בכלל) ימשיך להתרחב בגלל מספר גורמים:

• עלייה במספר האמריקאים המבוגרים שכוסו, מכ- 49 מיליון כיום ליותר מ- 85 מיליון בשנת 2035
• ההשלכות של אפשרויות בחירה לקויה באורח החיים, כמו עישון, שימוש באלכוהול והשמנה, הובילו למצבים כרוניים
• התקדמות וטכנולוגיות רפואיות המאפשרות טיפול במחלות ומצבים שלא ניתנו לטיפול בעבר
• שימוש תרופתי מוגבר המושרה על ידי פרסום ושיווק ישיר של צרכנים
• חוסר היעילות של מערכת הניתוח לבריאות עם יכולות מיותרות, מערכות מידע עתיקות ותמריצים שלא היו מיושרים
• ההתנגדות המבורשת של הקהילה הרפואית לשינוי

Medicare ממומן באמצעות שילוב של מיסי שכר (2.9% מהשכר שנגבים מעובדים ללא מכסה על רווחים מפוצלים בין מעסיק לעובד, בדומה לביטוח לאומי, בתוספת מס עובדים נוסף של 0.9% מהשכר העולה על 200,000 $) ופרמיות ששולמו על ידי המוטבים. מיסי השכר מכסים את חלק א 'עבור הוצאות בית חולים, ואילו הפרמיות המוטבות מכסות את חלק ב' ואת חלק ד 'עבור שירותי רופאים ותרופות, בהתאמה.

בנוסף, מוטבי Medicare נדרשים בדרך כלל לבצע התשלומים מחדש, לעמוד בהשתתפות עצמית ולשלם בנפרד עבור כמה בדיקות. על פי נתוני המרכז למוצרי רפואה ושירותים רפואיים, הפורש הממוצע ישלם תשלומי בריאות מחוץ לכיס השווים לכ -16% מההטבה לביטוח לאומי. למעשה קשישים משלמים יותר עבור שירותי בריאות מאשר עבור אוכל או הובלה.

"התיקונים" עבור Medicare משתנים לפי מפלגה פוליטית, אך כולם קשורים לקשישים הסופגים יותר מהסיכונים והעלויות הרפואיות שלהם. הרפובליקנים מעדיפים הפרטה של ​​מדיקאר, ומנפיק שובר עם מגבלת דולר מוגבלת שתשמש לרכישת פוליסת ביטוח בריאות פרטית, ובכך יגביל את עלות הממשלה הפדרלית והשאיר את הבכיר את הבעיה לכסות כל הבדל בין השובר לפוליסת הביטוח. פרמיה. הדמוקרטים לעומת זאת מציעים להגביל תשלומים לספקים כמו רופאים ובתי חולים, מתוך אמונה שהם בסופו של דבר יקבלו הכנסות נמוכות יותר עבור אותם שירותים..

יש המציעים להעלות את גיל הזכאות, לאלץ את המעסיקים להמשיך בכיסוי או את המשתתפים לרכוש פוליסות פרטיות; אחרים עדיין מציעים לגייס פרמיות, העתקות ו / או השתתפות עצמית. תהיה התוצאה אשר תהיה, בטוח שהמוטבים בתחום הרפואה ישאו באחוז גבוה יותר מעלויות הבריאות שלהם או יסבלו מהפחתת השירות באמצעות הקיצוב.

מדיקאיד

מבחינה פוליטית Medicaid היא תוכנית הזכאות הפגיעה ביותר. Medicaid, שנוסד בשנת 1965 במסגרת חוק הביטוח הלאומי, מכסה אמריקאים בעלי הכנסה נמוכה (משפחות, ילדים, קשישים ואנשים עם מוגבלות נפשית או פיזית). זה ממומן במשותף על ידי קרנות כלליות של הממשלה הפדרלית וממשלת המדינה בה שוכן הנהנה, ומנוהל על ידי המדינה. מדינות בודדות קובעות את דרישות הזכאות שלהן בכפוף לאישור הממשלה הפדרלית, כך שההשתתפות, ההטבות והכיסוי משתנות ממדינה למדינה. Medicaid היא הקטגוריה הגדולה ביותר של הוצאות עבור רוב המדינות, ובאופן כללי היא התוכנית השנויה ביותר במחלוקת של המדינה.

בשנת 2012 היוותה מדיצ'ייד 283 מיליארד דולר בהוצאות וכיסתה 56 מיליון איש, שלושת רבעים מהם היו מתחת לגיל 44. על פי החוק הנוכחי, הוצאות מדיקאיד עבור הממשלה הפדרלית היו מוכפלות ל 582 מיליארד דולר עד שנת 2021, עם 85 מיליון מדיסקיד מקבלי. בעוד שמשפחות וילדים הם עיקר המקבלים, קשישים ואנשים עם מוגבלות קיבלו כמעט שני שליש מהכספים. ולפי קרן משפחת קייזר, 7 מתוך 10 דיירי בית אבות נמצאים במדיקאיד.

המדינות כבר נקטו צעדים לקיצוץ ההוצאות על ידי הגברת יחידות ההונאה שלהן, הגבלת תשלומי ספקים, קיצוץ בעלויות התרופות המרשם, הרחבת תוכניות הטיפול המנוהל והגבלת היתרונות. בעוד מאמציהם יימשכו, אין זה סביר כי המאמצים בלבד יספיקו לפיצוי משמעותי בתרומת הממשלה הפדרלית.

תוכנית Medicaid מכסה קבוצה חסרת אונים פוליטית (העניים), אין לה מקור הכנסה ייעודי, והיא נראית כקהילה של הונאות, אמני הונאה, מעילות ומעיינות באר. מנקודת מבטו של נושא משרה, מדובר בתוכנית פדרלית אשר ניתן לקצץ במימון או לצמצם אותה באופן חמור עם סיכון פוליטי מוגבל, מה שאילץ למעשה את בעיית המימון על גב ממשלות המדינה. סביר מאוד להניח שמדיקאיד תעמוד בקיצוצים משמעותיים מכיוון שהיא חסרת אונים פוליטית, כמעט בלתי נראית לאמריקאית הממוצעת, וניתן להשפיל את כל הפגיעה הציבורית במדינות הבודדות..

מילה אחרונה

המשא ומתן הפוליטי לתיקון הזכאות טרם החל, שכן הקונגרס התמקד בהימנעות ממס הכנסה אישי גדול עבור מרבית האמריקנים. המערכה לנשיאות וקרב הצוקים הפיסקלים האחרון הקשיחו את קווי המפלגה, ולכן אין זה סביר לפשרות סבירות. בעוד שכל האמריקנים מקווים כי נבחרינו יתעלו מעל הפוליטיקה הפרטיזנית בכדי לעמוד באתגרי המחר, ההיסטוריה אומרת לנו ששינוי כזה אינו סביר. כתוצאה מכך, נעבור מאסון כמעט אחד למשנהו, בקושי מנע אסון, ונשיג רק את המינימום הדרוש כדי להגיע ל"התאריך האחרון הגדול "הבא.

אילו הזכויות לדעתך צריך לשנות ואיך? האם יש לך הצעה שעליכם עדיין לקחת בחשבון?